כלבי נחיה לבעלי מגבלה שאינם עיוורים

כלבי נחיה לבעלי מגבלה שאינם עיוורים

נובמבר 2006 
ליידי הייתה כלבתי השנייה.  את כלבתי הראשונה לקחתי מסל ענק שהושאר ליד בית החולים בו עבדתי מלא בשמונה גורים מסוג רועה גרמני מעורב. מאחר וצבעה היה שחור כפחם,לא רצינו לפגוע באיש ובמקום לקרוא לה שחורה,קראנו לה גורית.  

גורית על הרגלים האחוריות בדירה הישנה חייה של גורית היו נפלאים, היא שחתה איתי בים, שיחקה אתנו מטקות, טיילה אתנו למקומות רבים, הייתה רצה איתי כל בוקר שני ק"מ וידעה לבצע המון פקודות.  הייתה חברותית מאוד וילדי השכונה שמחו תמיד לרדת אתה  לטיול.  

גורית במטבח בדירה הישנה עוד לפני הפגיעה שלי.   
גורית הלכה לעולמה בגיל 121/2. גידול ענק בשלפוחית השתן שלא ניתן להסירו קיצר את חייה.
היא הורדמה בכבוד הראוי לכלבה נאמנה ונפלאה. תישאר לעולם בזיכרוני.
באותו יום בו נאלצתי להרדים את גורית שליוותה אותי לאורך שנים לטוב וגם בשעות קשות ביותר לא הייתי מסוגלת להישאר בבית ללא כלב אפילו ללילה אחד.
פניתי ל-אס.או.אס חיות  ומצאו עבורי רועה גרמנית יפהפיה בת כחצי שנה שקראו לה ליידי כי כך נראתה וגם הייתה כזו.

השתקפות של ליידי
אל נושא כלבי נחיה לרתוקים לכיסאות גלגלים התוודעתי לפני כ-8 שנים.
היה עלי להרדים את כלבתי היקרה ליידי שהייתה בת 121/2 עקב מחלה קשה ואי תפקוד.  אחסוך מכם את הפרטים.  

החלטה קשה, ואני בדעה צלולה שסבל קשה הוא דבר מיותר. 
ואם ניתן לחסוך עינוי, טובת הכלבה במקרה זה חשובה יותר עם כל האהבה שיש בעולם. אהבה לא רק מקבלים, אהבה צריך לדעת גם לתת.
דעתי, שכלב או אחר לא צריכים לסבול אם הם מבקשים זאת או קיימת הצדקה רפואית.  במקרה שלי,  הווטרינר הנפלא שלי החליט שכך יהיה טוב ונכון יותר עבור הכלבה. הווטרינר משה ב.א. קבל אותנו מיידית.  התלבט עם עצמו ואיתי. שנינו הבנו שאין מנוס מהרדמת הכלבה היקרה שלי ליידי שהייתה חברה אמיתית ללא תנאים. 
זכרה חרוט היטב בנפשי. בזכותה של ליידי, הצלחתי ללכת כמה שנים טובות עם המכשירים הארוכים וקביים למרות הקושי הרב עד שהונחתה עלי המכה שאין מנוס ממנה. והביאו אותי להכרה שאם אינני רוצה להיות משותקת בארבע גפים עדיף שאתניד בכסא גלגלים.
הסתגלות.
ליידי היקרה, למדה מהר מאוד ללכת לצד כסא הגלגלים ללא אילוף.  פעמים רבות משכה את כסא הגלגלים בזהירות כאילו היא מגינה עלי.  להסביר איך, או מדוע, אינני יכולה.  אני יכולה לתאר את הרגשתי.

כנראה, שלבעלי החיים יש אינסטינקטים טבעיים בריאים והם יודעים ומבינים כמו גם חשים יותר מבני אדם את מצב האדם נכון לאותו רגע.   עובדה שקל להוכיח.  כאשר הרגשתי לא טוב, סתם שפעת בנאלית, הכלבים שהיו לי תמיד היו לצידי ולא זזו.
שמרו עלי מבלי שהבנתי זאת.  ואם תחשבו על זה, אני בטוחה שתגיעו לאותה מסקנה.  כיום, זה גם מוכח וישנם מאמרים לרוב בנושא שמתפתח ותופס תאוצה. תוכלו למצוא תחת הכותרת Asistant dogs.
מיד עם הרדמתה של ליידי, פניתי ל-אס.או.אס חיות שהיו לא רחוק מביתי. הם מצאו עבורי כלבת רועה גרמני מעורבת עם קולי, שהייתה בת חודש אבל נראתה כמו בת חודשיים. הגורה כפי שהוסבר לי, נבהלה כנראה מרעמים וברקים ביום סוער וברחה מחיק אמא.  הכלבה נמצאה ע"י אנשים טובים ליד רחוב משה דיין והוחזקה באישור אס.או אס חיות ע"י אנשים טובים אוהבי כלבים מ-רפא"ל עד שימצא לה בית.
כ-4 שעות לאחר הרדמת הכלבה, הגורה בהתערבות אס. או.אס חיות עברה לביתי החם.
בדיקת וטרינר קבעה את המין המעורב ואת גיל הכלבה. הכלבה הייתה בת חודש ולא חודשיים כפי שנראתה, מלאה ורחבה.

לקי בת חודשיים
אם לאמור את האמת, גידול הכלבה היה קשה לי מאוד בהתחלה, לצאת החוצה בכסא גלגלים עם גור כאשר עובדים שמונה שעות ביום, מספר רב של פעמים זה לא קל. אבל לא בלתי אפשרי הכלבה קבלה חינוך מצוין.  לצערי, בגיל ארבעה חודשים עדין לא נגמלה מהרטבה בבית למרות כל הטריקים הידועים והמוכרים. העדרה של האם והעדר ליקוק ההפרשות של האם וטיפול בסוגרים, פגעו כנראה בסוגרים העדינים של כלבתי החדשה לקי.  לאחר שהוכח שהכלבה בריאה, הגעתי למאלף כלבים כדי להתגבר על בעיית  ההרטבה.  עד לאותו רגע, לא ידעתי כלום על אילוף כלבי נחיה למטרות שונות ידעתי על כלבי נחיה לעיוורים.  גיליתי עולם חדש ומופלא מתברר, שקיים מידע רב על סיוע לאנשים בכלל ולא רק לבעלי מגבלה באמצעות בעלי חיים.
בעזרת בעלי חיים ניתן לטפל גם במקרים סוציאליים, באסירים, בגיל הזהב ילדים ואחרים.
מתברר, שחיות מחמד הן כלי נפלא ליצירת קשר, למעורבות חברתית.
מלמידה הנושא לעומק, התברר לי שישנם כלבי שירות, כלבי נחיה, כלבי ריפוי או רווחה, כלבי שמיעה,כלבי תגובה להתקפים אפילפטיים,כלבי שיקום, כלבי סוכרת, כלבים לסובלים מאלצהיימר, כלבים לילדים אוטיסטים והשורה ארוכה.
מדובר בסיוע בטיפול לצרכים רפואיים ואחרים לא רק בכלבים,אלא גם בציפורים, סוסים,קופים בעיקר מזן קפוצין, ארנבונים אוגרים ועוד שמסייעים בטיפול על פי הצרכים.
חשובה ההתאמה לצרכים של הנזקק לכלב או התאמת סוג הכלב לצרכי הזקוק לו.  במקרה שלי, הבאתי את הכלבה איתי ללא ידיעה על החוויה שאני עומדת לעבור.

אילוף כלבי נחיה איננו פשוט ואורך כ- 4 עד 6 חודשים לעיתים יותר. כלבים מסוגלים ללמוד מאות פקודות הכוללות הרמת חפצים,פתיחה וסגירת דלתות, הדלקה וכיבוי מפסקי חשמל, אזהרה, הזעקת עזרה, קניות והשורה ארוכה.  הכל ע"י אילוף ראוי ללא כאב  או סבל לכלב.  נקודה זו הייתה קריטית לגבי. לא הסכמתי לאילוף ע"י מכות חשמל אם יתעורר צורך.  אלא בשיטת קליק וטריק האומרת , כלב מציית לפקודה הוא מקבל פרס.  כמובן בגבולות.

מאחר והמאלף אליו הגעתי, הציע לי לאלף את כלבתי להיות כלבת נחיה לרתוקה לכסא גלגלים ללא תמורה, נתתי את הסכמתי. היה זה אתגר לא קטן.  מאוחר יותר התברר לי שבעלי מגבלה אינם משלמים כסף עבור שהיית  כלבם בפנימייה ,  כולל אוכל וטיפול רפואי אם צריך כולל האילוף עצמו. לא האמנתי, אבל זו הייתה האמת.  בסיום האילוף החלטתי לתרום מרצוני לעמותה כדי שאחרים יוכלו ליהנות מכלבי נחייה. 

לקי היום 
בשלב ראשון היה עלי להשאיר את הכלבה בפנימייה, התעקשתי לקחת את הכלבה הביתה כל שישי שבת למרות ההתנגדות המאלף.  הצלחתי להעביר מסר שאינני יכלה להיות בבית ללא כלב והניתוק יהיה קשה לי מאוד.   כל יום שישי בבוקר הייתי נוסעת יותר משעה לכלביה המצוחצחת לקחת את כלבתי לקי הביתה והייתי מחזירה אותה לפנימייה בשבת עם שקיעה. השמחה הייתה גדולה לשתינו. 

לקי היום בת שמונה מביאה לי נעל בית שנפלה תרגלנו מעט על פי ההנחיות שקבלתי.

לקי יושבת לידי ממתינה לפקודה לעלות על רגלי לתת לי את הנעל

לקי מביאה אלי את הנעל.
הפרידה היתה קשה עוד יותר אבל המציאות חייבה.  לאחר ארבעה חודשים אסר עלי המאלף להגיע לראות את כלבתי לחודש ימים עד לסיום האילוף.  לפני שאקבל חזרה את הכלבה בהדרכה של שבוע רצוף.   סיכמנו שאגיע ואצפה בכלבה מרחוק מידי פעם ללא התראה מוקדמת. וכך היה.  ראיתי כלבה שמחה ועליזה, במצב גופני טוב, זו נקודה חשובה ביותר שעזרה לי להתמודד, בינינו, פחדתי  שהכלבה תעבור משבר גדול, תפסיק לאכול, תרזה, תהיה עצובה מאוד. טעיתי.
הכלבה הייתה במצב מצוין, שמחה ועליזה.
האילוף הסתיים, ובשמחה רבה הגעתי יחד עם עוד 6 אנשים לקבל את כלבתי. וללמוד את הפקודות שעלי לתת תוך כדי ביצוען.

בסוף הלימוד שנמשך שבוע שלם בצורה מאוד אינטנסיבית היה נפלא לראות נערה צעירה שמתניידת עם כסא ממונע ומוגבלות תנועה שפחדה מהכלבה שקבלה. זו הייתה הכרות ראשונה בינה לבין הכלבה.  לאט לאט הנערה התחילה לחייך, בעיקר כאשר הכלבה שחררה את הרצועה שנפלה והסתבכה בגלגלים ושמה לנערה את הרצועה ביד שמתפקדת.
לראות את האושר הזה היה שווה מיליון. 
ורק חיזק את הצורך להעלות את המודעות עד כמה כלבי נחיה יכולים לשנות לאדם את העולם כמו גם לסייע בצרכים רבים שאין לנו יכולת לבצע.
במשך שבוע ימים מידי יום במשך שש שעות תרגלנו כמה בעלי כלבים יחד את הפקודות שעלינו לבצע תוך פיקוח צמוד.

הפקודות נשארו בעינן עד היום.  וכלבתי היקרה מסייעת לי הרבה יותר ממה שחשבתי גם בלי לקבל פקודה. אם הפלתי בטעות את העיתון, היא מרימה אותו מהרצפה ונותנת לי אותו ביד. אל חשש, היא לא קורעת את הדפים.
כמו מרימה מטבעות שנופלות על הרצפה או מתחת למיטה והשורה ארוכה.

אם המידע האיר את עיניכם,זו שמחתי.