יו"ר הכנסת בציון יום העיוור במליאה: הראייה אינה שייכת לרואים בלבד; לעתים העיוורים רואים עמוק יותר מאלו שחושבים את עצמם לרואים

יו"ר הכנסת בציון יום העיוור במליאה: הראייה אינה שייכת לרואים בלבד; לעתים העיוורים רואים עמוק יותר מאלו שחושבים את עצמם לרואים
18 ביוני 2013, י' בתמוז תשע"ג, בשעה 18:05

​השרה לקליטת עלייה שהשיבה בשם שר הרווחה: " השר רוצה להקים עוד ועדה של ביטוח לאומי שתתקן את העוול שנגרם לחלק מהעיוורים. הוא פנה לאוצר ואני מאמינה שישיג כסף לתקצוב הוועדה הזאת 
מליאת הכנסת ציינה את יום העיוור, ביוזמת ח"כ אורלי לוי-אבקסיס (הליכוד ביתנו), בהצעות לסדר שהגישו הח"כים יעקב מרגי (ש"ס), דב ליפמן (יש עתיד), אברהם מיכאלי (ש"ס), שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי), באסל גטאס (בל"ד), אילן גילאון (מרצ) ודב חנין (חד"ש).
ליציע הכבוד הגיעו עשרה כבדי ראייה,  שיו"ר הכנסת, יולי יואל אדלשטיין, ביקש לאשר באופן מיוחד את כניסתם עם כלבי הנחייה שלהם.

יו"ר הכנסת, אדלשטיין, פתח את ציון היום: חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום את "יום העיוור" יום הזדהות עם אלו המתקשים בראייתם, כבדי ראיה ועיוורים.באחד מספוריו היפים "מעשה בשבעה קבצנים" מתאר רבי נחמן מברסלב קבצן עיור שמתגאה, למרות עיוורונו, בכוח הראיה המדהים שלו. הקבצן הזה פונה אל הנוכחים ואומר להם: "ואתם סבורים שאני עיוור? אין אני עיוור כלל." העיוורון שלי הוא חיצוני לעומת כוח הראייה הפנימי שלי, שהוא עמוק יותר משל כל האנשים ה"רואים". רבי נחמן מברסלב אינו היחיד המבטא את הטענה שעיוורון וראייה הם שני דברים שונים. ג'ון מילטון העיוור, מתאר את שמשון הגיבור העיוור כמי ש"בעיניים פנימיות הוא מואר". בורחס העיוור מתאר את מילטון  כמי שאיבד את מאור עיניו מרצונו אך מעולם לא התלונן על עיוורונו.  
אבל, ברוח הכנסת הנוכחית אני רוצה לספר את סיפורו של רב ששת. [את הארמית אשאיר לחברת הכנסת רות קלדרון אך אני אקרא את הספור בתרגום לעברית].רב ששת סגי נהור [עיוור] היה. הלכו כולם להקביל את פני המלך, והלך רב ששת איתם.  

בדרך מצא אותו רשע  אחד [מין או צדוקי], אמר לו הרשע לרב ששת: "כלים שלמים לוקחים אותם לנהר לשאוב בהם מים, אך מה יש לעשות עם כלים שבורים?" ומסביר רש"י שהוא לעג לרב ששת על עיוורונו ועל היותו כלי שבור. אמר לו רב ששת: בוא תראה שאני יודע יותר טוב ממך. שיירת המלך החלה לעבור, והגיע הגדוד הראשון, בקול רעש גדול, סירנות וצלצולים. אמר אותו אדם רשע: הנה עכשיו המלך מגיע. אמר רב ששת: "לא, המלך לא מגיע. ואכן המלך לא הגיע". חלף הגדוד השני בקול רעש וצלצולים. אמר אותו אדם: הנה עכשיו המלך מגיע. אמר רב ששת: "לא המלך עדין לא מגיע". כאשר חלף הגדוד השלישי בקול שקט. אמר רב ששת: "הנה ודאי עכשיו המלך מגיע". אמר לו אותו אדם: "מאיפה אתה יודע"? אמר לו רב ששת: מלכות הארץ היא כמו מלכות השמים וגם ביחס לקדוש-ברוך-הוא כתוב: "לא ברעש ה', ואחר הרעש אש, לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה."כאשר עבר המלך, פתח ר' ששת וברך את הברכה המיוחדת על ראית פני המלך.אך הרשע הזה לא ותר והמשיך ללעוג, הוא פנה לרב ששת ושאל אותו: "את מי שלא ראית אתה מברך?"רב ששת לא ענה, אבל הגמרא להוטה לדעת מה אירע לאותו רשע? לא יכול להיות שהסיפור יסתיים כך… ואכן הגמרא ממשיכה ואומרת שלדעה אחת הוא נענש בעיניו. לדעה השנייה רב ששת העיוור נתן בו את עיניו – הסתכל בו –  והפך אותו לגל של עצמות.

לא צריך להיות מומחה לספרות כדי לזהות פה את המסר התלמודי המתוחכם שאני אתמצת לשתי נקודות: ראשית, הראייה,  עמוקה היא מהעיוורון. הראייה איננה שייכת לרואים בלבד. לעתים העיוורים רואים עמוק יותר, עמוק מאלו שחושבים את עצמם לרואים.שנית, לא ללעוג לעיוור ולעיוורון. העיוורים מתקשים בראייתם, אבל לבם רגיש ופגיע כמו כל אחד אחר. גם העיוורים רגישים לעלבון, לחוסר שוויון וליחס מתנשא. 
בעבור אלו שהראייה היא עבורם דבר מובן מאליו, היום הזה, "יום העיור" מזכיר לנו את קשייהם היומיומיים  של העיוורים וכבדי הראיה ואת הצורך שלנו לשלב אותם בחברה הישראלית.אני מקווה שמסר זה של כבוד לעיוורים ולכבדי הראייה יחלחל בעוצמה ללב התרבות שלנו.
ח"כ יעקב מרגי (ש"ס): הכנסת ציינה את יום העיוור בכנסת הן במליאה והן בוועדות, בוועדה לזכויות הילד ובוועדת העבורה הרווחה והבריאות אותן ניהלה ח"כ אורלי לוי אבקסיס. זכות גדולה נפלה בחלקה של הכנסת היום, פעולה זו ופעולות דומות חבל שלא באה לידי ביטוי בתקשורת. עלינו לפעול בכל דרך, בחקיקה תקנות ונהלים על מנת לאפשר לאדם העיוור הגנה, ביטחון, נגישות. בדיוני ועדת העבודה הרווחה והבריאות עלתה סוגיית קצבת השר"מ וצרכי העיוור, הובהר לחברי הכנסת כי הקצבה משולמת רק לעיוורים החיים בגפם. הובהר גם שהעיוורים העומדים בקריטריונים מקבלים את המדרג הנמוך של הקצבה. הוועדה קראה למוסד לביטוח לאומי לראות בעיוורים כפגועי גפיים. הציפיות שהביטוח הלאומי ינסח מבחני זכאות מותאמים לעיוורים.

ח"כ שולי מועלם רפאלי (הבית היהודי): במדינת ישראל היום יש 25 אלף בעלי תעודת עיוור ורבים בעלי לקויות ברמות שונות. הם מקבלים סיוע מכמה גורמים והמטרה של כולם צריכה להיות שהאדם העיוור יתקדם בחיים עצמאיים. חייבים למצוא את הדרך שבא החברה תוכל לראות את העיוורים כשווים.
ח"כ אברהם מיכאלי (ש"ס): אף אחד מאיתנו לא יכול להבין ולחוות מה שעובר אדם עיוור. ואנחנו ככנסת שאמונה על הפיקוח על משרדי הממשלה, כדי לסייע ולעזור לאדם עיוור, לדעתי עדיין לא עשינו מספיק בשביל לסייע לקבוצה החשובה הזאת החברה. 

ח"כ אילן גילאון (מרצ): גם את תעצמו עיניים במשך שנה שלמה ותהיו בחדר אפל הרבה זמן, גם אז אף אחד לא יוכל לחוש תחושה שחש עיוור שנמצא כל הזמן על סף תהום ומגשש באפלה. מידי שנה מקיימים את יום העיוור אבל אנשים צריכים להתמודד עם המציאות הזאת כל יום במשך 365 ימים בשנה. מדוע אנשים עיוורים צריכים להיאבק על זכויותיהם? מדוע המוגבלים צריכים להיאבק על זכויותיהם? אף אחד לא בוחר את הדבר הזה, לפעמים די בכך שלא עברת נכון את הכביש או לא קיבלת מספיק חמצן בלידה או כמוני שלא קיבלתי את החיסון בזמן וכל אחד יכול להיות במקום הזה. לכן מספיק לדבר על רחמים וחמלה, אין צורך במאבק אלא בהסכמות ובחקיקה לסל שירותים מסודר. הדבר הכי חמור שאנחנו משסים אח נגד אחיו, בשיטה של הפרד ומשול.
ח"כ דב חנין (חד"ש): אני רוצה להתמקד בשתי שאלות מעשיות. בעיה ראשונה זה העובדה שהעיוורים לא מקבלים את קצבת השר"מ. רוב העיוורים לא מקבלים מכיוון שהמבחנים הקיימים לא מותאמים לקשיים של העיוורים. יש מבחנים שמתאימים למי שנמצא על כיסא גלגלים והעיוור יכול לעשות דברים שאדם על כיסא גלגלים לא יכול לעשות. הגישה שהיעדר הראייה לא פוגעת בתפקוד היום יומי היא לא תקינה. עיוור שאשתו עובדת ולא נמצאת בבית הוא יכול להסתדר? לכן הגיע הזמן שנעשה מעשה ונשנה את התקנות בעניין הזה. סוגיה שנייה נוגעת לעובדה שרוב אוכלוסיית העיוורים בארץ מרותקת בבית ולא משולבת בשוק העבודה. יש לא מעט עיוורים עם תארים מתקדמים אבל גם הם נאלצים לשבת בבית וזה לא צודק.
השרה לקליטת עלייה סופה לנדבר (הליכוד ביתנו), השיבה בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים: הכנסת רושמת לפניה את הנושא החשוב אבל אני רוצה לקחת צעד לליקוי אחר, של אורי גורדון שכתב באחד הספרים שלו על המוגבלות שלו – היה משותק בעקבות מחלת פוליו וכשהגיע לגיל בגרות והלך למועדון לרקוד חזר הביתה וסיפר לאביו עד כמה שהיה לו לא נוח. סיפר שכולם רקדו והוא עמד בפינה. אותו דבר קורה לאנשים שנמצאים כאן, הם מרגישים בפינה של החברה הישראלית, אבל אביו חיבק אותו ואמר, אמא ואני עשינו הכל בשבילך אבל בעולם יש אדם אחד שמסוגל לעשות יותר מאיתנו וזה אתה בני. אני מאמינה שאתם, האנשים עם מוגבלות, עשיתם הכל כדי להיכנס לחברה, אבל החברה חייבת לעשות יותר. שר הרווחה ביקש למסור שבעקבות הנושא מינה את מנכ"ל המוסד ביטוח לאומי וקבע ועדה לבחינת כלי התפקוד לשר"מ לנכים עם ליקויי ראייה וליקויים אחרים. הוא מסר שנחשף למצוקות העיוורים לראשונה ועוקב אחרי הנושא ורוצה להקים עוד ועדה של ביטוח לאומי שתתקן את העוול שנגרם לחלק מהעיוורים. הוא פנה לאוצר ואני מאמינה שישיג כסף לתקצוב הוועדה הזאת וישיב גם לוועדת העבודה והרווחה וגם לכנסת.
ח"כ גילה גמליאל (הליכוד ביתנו): בשבילי זה יום מרגש אני גדלתי בשכונת העיוורים בגדרה בסביבה של אנשים שאינם רואים. בתור ילדה בת 9 הקראתי ספרים למורה הרוחני שלי שהיה עיוור. שאלתי פעם את שכני, אם נכון היה להציב באותה שכונה את כל העיוורים? והוא לא ידע להשיב. כולם הקימו משפחות עבדו לפרנסתם ומשם רכשתי את השליחות הציבורית בבית והבנתי שמוגבלות היא אינה מגבלה וצריך לתת את הכלים לאוכלוסיה הזאת ולא להקשות עליה.
הנושא הועבר להמשך דיון בוועדת העבודה הרווחה והבריאות, ברוב של 11 תומכים, ללא מתנגדים או נמנעים.
כל הזכויות שמורות לכנסת ישראל

נשמח לתגובתכם

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.