קבוצת סיכון – יחי המלך החדש!

תודה לצביאל רופא על אישור פרסום הכתבה  באתר זה

אל לנו לשכוח, שבעזרת טיפול תרופתי מתאים, גם אדם שחלה במחלת נפש קשה עשוי לבלות למעלה מ-95% מחייו במצב בו אינו סובל מסימני מחלה פעילים, וכלפי חוץ בדרך כלל כמוהו כאחד האדם. אם כך, האם עדיין יהיה מוצדק יהיה לכנות אותו "חולה"?

אני סבור שהמושגים "נורמאלי" או "חולה" אינם מתארים נכון את מצבם של בני האדם המטופלים בתחום ברה"נ.

ידוע שלכל בני האדם יש "שריטות" וכולם נמצאים על רצף שבין שפיות לחולי נפשי. כלומר כולנובקבוצת סיכון כלשהי לגלוש להתקף של מחלת נפש: דיכאון קליני, פסיכוזה, מאניה, פרנויה וכיוצ"ב.

אך גם ביחס לאדם מסוים קבוצת הסיכון אינה קבועה. עקרונית, היא אפילו יכולה להשתנות במידה מסוימת בין הבוקר לערב של אותו יום. באופן משמעותי קבוצת הסיכון משתנה בהתאם לגיל, לסביבה ולהיסטוריה הפסיכיאטרית, ומן הסתם ישנם עוד פרמטרים שמשפיעים. 
לכן, כולנו מצויים בקבוצת סיכון, וכולנו באותה סירה; אך כמובן שיש הבדל, שלפעמים הנו ממש תהומי, בין השרויים רוב חייהם בקבוצת סיכון גבוהה לחלות במחלה נפשית לבין המצויים בקבוצת סיכון נמוכה.

מה שמעניין הוא, שכיום טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) מסוגל במקרים רבים לחזק ולבגר את המשחרים לפתחו. התבגרות מאוחרת, באמצעות טיפול פסיכולוגי של אותם מטופלים שהתעכבה התפתחותם בזמן הטבעי, עשויה לשנות באופן משמעותי את הסיכון להישאב לקוטב אובדן השפיות. בכך הטיפול מסוגל לשנות את קבוצת הסיכון הבסיסית.
כמעט מעשה בראשית!
כל הזכויות שמורות לצביאל רופא

נשמח לתגובתכם

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.