משרד הרווחה: המעבר למסגרות לבעלי מוגבלויות בתוך הקהילה, נתקל בהתנגדויות של רשויות ושכנים

25 בדצמבר 2018, י"ז בטבת תשע"ט, בשעה 14:00
​מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ קארין אלהרר :
"העיקרון המנחה של משרד הרווחה צריך להיות שכל אדם יכול לגור איפה שהוא רוצה. העלות למסגרות בקהילה אינה גבוהה בהרבה ממוסד" המשך כאן

מ"מ יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד), קיימה היום במסגרת ציון יום הבינלאומי לאנשים עם מוגבלויות, דיון על היבטים פיזיים של מסגרות רווחה חוץ ביתיות. בוועדה הועלו טענות על ידי קרובי משפחה של חוסים במעונות וההוסטלים שלדבריהם למרות הצהרות המשרד על מעבר לדיורים בקהילה, הדרך לכך אינה קלה ובפניהם מוצבת אולטימטום: או בביתכם או במוסד. ההורים סיפרו בוועדה כי המוסדות מוזנחים בצורה בלתי רגילה.

מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ קארין אלהרר: "לפני שנתיים קיימתי דיון ראשון בנושא והיה חשוב לי אישית לנהל את דיון ההמשך הזה. 20 שנה עברו מאז שנחקק החוק לזכויות אנשים עם מוגבלויות ועדיין, בכל הנוגע למסגרות חוץ ביתיות, נדמה שלמרות הכוונות הטובות, המדינה עדיין בוחרת במוסדות על פני דיור בקהילה. אני חושבת שלכולם כאן ברור שלמשרד הרווחה יש כוונות טובות, אבל הביצועים קצת פחות מרשימים. הדברים שנאמרו כאן היום לא פשוטים, אבל חשוב שהם נאמרים וטוב יהיה אם הם יטופלו ברצינות הנדרשת.

אפשר לחוקק חוקים טובים ונפלאים ולדבר בסיסמאות כמו "שוויון" ו"זכויות", אבל בסוף זה צריך לעבור תרגום לחיים בכבוד, כאלו שהיינו מאחלים לעצמנו, לילדים שלנו ולאהובים עלינו.

הדבר שאמור להוות עקרון בסיסי ומנחה של העבודה כאן הוא רצון של אותו האדם, כי ברור לנו שאם לאדם הזה לא הייתה המוגבלות הוא יכול היה לעשות את כל מה שהיה רוצה. עשינו כברת דרך מלשנות את הגישה הזו אבל יש עוד מה לעשות. למדינה יש אחריות מוגברת למוסדות, שהמתקנים יהיו ברמה נאותה, שיהיה נקי, שיהיה כוח אדם ראוי ומקצועי, עם שכר הוגן.

אנחנו צריכים להבין שכל אדם יכול לגור איפה שהוא רוצה – העלות היא לא הרבה יותר מעבר לשהות במוסד. זה לא עניין תקציבי כמו שזה עניין תפיסתי – אני יודעת שמשרד הרווחה החל את השינוי התפיסתי, אבל הגיע הזמן להעלות הילוך בו.".

ח"כ אילן גילאון (מרצ): "איש ציבור צריך להיות בכזה אירוע ודיון לפני כל דבר אחר – גם לפני אירוע ביטחוני. אנחנו כחברה שייכים עדיין לעידן שמבודדים את האנשים שנפגעים ומרחיקים אותם. כל פעם שאני נמצא בנווה אירוס, לוקח לי שבועיים להתאושש ממה שאני חווה שם. המציאות היא שהורים פוחדים להעיד נגד המקומות בם חוסים יקיריהם כי 'מי יודע מה יקרה לנו'. יש עניין של סדר עדיפויות! זה בראש. זו לא שאלה של חמלה או לא אלא זוהי זכות, הגינות ביטוח ואחריות שיש כל אחד לשני. דעתי היא שבכל מקום שיש מפעילים וכדו' שמערבים מקסום רווחים זה נגמר בהתעללות".

ד"ר חגית קליגר-גרוסמן, סיפרה על אחיה גדעון שמצא את מותו בהוסטל: "אחי סבל מאוטיזם, אובחן בתפקוד גבוה, ניחן בכישורים קונטיביים, השלים יחידה בבגרות אך סבל מתוקפנות כשחשב שמקצצים ופוגעים בו. למרות תחנונים לגורמי הפיקוח, הוחלט להכניסו למוסד שלא התאים לו: מחלקה אשפוזית סגורה כשהוא יוצא פעמים ספורות ביום סביב המבנה בלבד בנעליים ללא שרוך. לא היו לו מעולם מחשבות אובדניות והצוות נהג לשלוח אותו השכם והערב לטיפולים פסיכיאטריים. גדעון סבל מיחס מזעזע שהוביל אותו למותו. נמסר לי שהוא אכל חתיכת עוגה, צנח והתמוטט. משם הוא הגיע רק אחרי שעה וחצי לבית החולים 'פוריה'".

נעמה לרנר, מנהלת מחלקה בארגון "בזכות": "במוסדות האלו, אנשים חיים חיים של זבל ואין להם מה לעשות כי זה או שם או בבית. אין בחירה ואין אופציות. אדם מקבל מקום ואומרים לו 'זה מה שיש לי לתת לך'. שום היטמעות של האנשים עם המקום לא מתקיים.

הגוף היחיד שיש לו את הידע על מה להסתכל – אלו הארגונים ולנו לא נותנים להיכנס לשם. יודעים להכניס לסיורים שם חברי כנסת בלי מישהו מקצועי. נתקלנו במוסד עם מבנה אמנם חדש אך עזוב פיזית ורגשית. מדרגות חצי שבורות. ספה שבורה. אנשים יושבים על הרצפה. לא נותנים למשפחות לעלות לקומה למעלה. ולמה לא נותנים לעלות לקומה למעלה כי אין נייר טואלט בשירותים. אנשים לא יכולים לראות עולם כי אין ידיות בדלתות. המסגרות מבודדות אותם".

ליליאן שפרן, מנהלת השירות לדיור תומך במשרד הרווחה: "יש לצערנו תופעת 'נימבי' ברורה. המעבר למסגרות לבעלי מוגבלויות בתוך הקהילה, נתקל בהתנגדויות של רשויות ושכנים. היום יש למשרד דיון בבית המשפט על שכן שמתנגד לדירה לבעלי מוגבלויות בקרבתו. אנחנו פועלים בניסיון לייצר גישור, להזמין שכנים ולהידבר ולחבר אותם אל כך. אם לא בגישור, נלך הלאה גם לבית משפט. יש כבר עכשיו 20 מסגרות שרשויות נתנו קרקע להקים בהן מסגרות לאוכלוסיות אוטיסטים. אנחנו נמשיך לפעול להקים כמה שיותר דירות של עד 6 – מסגרות קטנות. היום יש כבר בסך הכל 400 דירות של עד 6 –אנשים שגרים בחדרים פרטיים, בכל הארץ.

תחזוקת מבנים מבחינה מכרזית זו אחריות של המפעיל שהוא אמור לשפץ וחלק מדו"ח הפיקוח של הבקרה מתייחס למבנה הפיזי ולנראות. בנוסף, יש קרן שיפורים בשותפות המפעילים והיא משמשת להלוואות למפעילים לשם שיפוץ. הקצנו לשם כך 10 מיליון ₪.

עכשיו אנחנו מוציאים מכרז של המשרד שעושה משהו חדשני – מכרז שידאג למאה דירות בקהילה והוא יהיה אחראי לתפעול שלהם.

 

ישנה בעיה שעולה היום תמונת מצב עגומה של כל המסגרות שהן מצב מזוויע. אני חושבת שמדובר על מקומות מועטים. בכל מכרז יש ספר בטיחות שעליו מאשרים ועכשיו מגובש נוהל בטיחות מפורט ורחב יותר. משרד הרווחה הולך לכיוון של לפתוח כמה שיותר מסגרות בקהילה ולפתח מודל שיתאים כזה דבר גם לאנשים שצריכים תמיכה וליווי 24 שעות". כל הזכויות שמורות לכנסת ישראל

 

נשמח לתגובתכם

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.